בכל האמצעים הדרושים

“בכל האמצעים הדרושים” היא נוסחה של הרשאה. בדיבור רגיל היא מסמנת נחישות, דחיפות וסירוב להמתין. בשימוש אנטי־ציוני — במיוחד לאחר 7 באוקטובר 2023 — היא מעלה את השחרור הפלסטיני מעל הגבולות הרגילים של הפעולה ומשאירה את האמצעי במכוון בלתי מוגדר. העמימות הזאת היא הסכנה. הסיסמה אינה אומרת “להרוג אזרחים”, “לקחת בני ערובה” או “לירות רקטות על יישובים”. היא פשוט מסרבת לשרטט את הגבול. כאשר היא מוחלת על פעולה מזוינת פלסטינית נגד ישראל, הגבול הפתוח נעשה מנגנון להצדקת התקפות על אזרחים.

הנוסח קיבל את תהילתו האמריקנית ממלקולם אקס. ב־28 ביוני 1964, בעצרת הייסוד של ארגון האחדות האפרו־אמריקנית בניו יורק, הוא הכריז שה־OAAU מבקש חירות, צדק ושוויון “בכל האמצעים הדרושים”. הוא דיבר על הגנה עצמית שחורה מול אלימות גזענית וכישלון המדינה להגן. אמנת ה־OAAU הזכירה את אמנת האו״ם, ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, חוקת ארצות הברית ומגילת הזכויות. ההקשר הזה חשוב — המילים מעולם לא היו היתר פתוח לפגיעה. דיני המלחמה דוחים את ההנחה שמטרה צודקת מתירה כל אמצעי. עקרון ההבחנה מחייב להפריד בין אזרחים ללוחמים. לקיחת בני ערובה אסורה. התקפות מכוונות על אזרחים הן פשעי מלחמה. תנועה יכולה לטעון לשחרור, להתנגדות או להגנה עצמית — אף אחת מן הטענות האלה אינה מוחקת את ההגנה על אזרחים.

לאחר 7 באוקטובר, הסיסמה נעה לצד “התנגדות על כל צורותיה”, “מן הנהר ועד הים” ו“גלובליזציה של האינתיפאדה”. יחד, הביטויים האלה המירו אלימות פלסטינית לסיפור של שחרור, בלי לנקוב במעשים המסוימים שבוצעו נגד אזרחים ישראלים. הדוגמה הקמפוסית הברורה ביותר היא ערכת יום ההתנגדות של National Students for Justice in Palestine מאוקטובר 2023. הערכה תיארה את המתקפה בהובלת חמאס כ“ניצחון היסטורי להתנגדות הפלסטינית”, קראה לסניפים “לנרמל את ההתנגדות”, הכריזה שהעימות נדרש “בכל האמצעים הדרושים”, מנתה מאבק מזוין כאחת מצורות ההתנגדות הלגיטימיות, וטענה שמתנחלים אינם אזרחים לפי המשפט הבינלאומי. הטענה האחרונה אינה הפרזה רטורית — היא התקפה ישירה על מעמד האזרח עצמו.

בשימוש הזה, “בכל האמצעים הדרושים” כבר אינה מתפקדת כסיסמת זכויות אזרח כללית. היא פועלת בתוך אוצר מילים שמתייחס ל־7 באוקטובר כפריצת דרך בשחרור. לכן השאילה ממלקולם אקס חשובה: ההקשר המקורי עסק בהגנה עצמית תחת טרור גזעי פנימי, ואילו השימוש המאוחר חיבר את אותן מילים למתקפה מזוינת שכללה רצח אזרחים ולקיחת בני ערובה. מתקפת מג׳דל שמס ב־27 ביולי 2024 חושפת את הבעיה בסיסמאות שמברכות התנגדות לפני שהן מזהות את היעד. רקטה פגעה במגרש כדורגל בכפר הדרוזי מג׳דל שמס והרגה שנים־עשר ילדים ובני נוער. ישראל וארצות הברית האשימו את חזבאללה; חזבאללה הכחיש אחריות. הקורבנות לא היו לוחמים בשום הגדרה. סיסמה שאינה מסוגלת לגנות בבירור מתקפה כזאת כבר נטשה את הכלל האחד שהיא זקוקה לו יותר מכול.

המשמעות המשתמעת היא שהמטרה שולטת במעשה. הגנה על אזרחים, איסורי לקיחת בני ערובה ודיני המלחמה נעשים משניים לשחרור. הסיסמה אינה צריכה לאשר טבח מסוים במילים מפורשות — היא יוצרת את המרחב לאישור בכך שהיא מסרבת לנקוב בגבול. זוהי הפשטה שעושה את העבודה. דובר כמעט אינו אומר: “אני תומך ברצח אזרחים בפסטיבל מוזיקה.” הדובר אומר “בכל האמצעים הדרושים”, או “התנגדות על כל צורותיה”. הנוסחה מרחיקה את הדובר מן הגופות ומשאירה את האלימות זמינה לשבח.

ההשפעה של פאנון פועלת כאן. ב״מקוללים עלי אדמות״ הוא ייחס לאלימות אנטי־קולוניאלית משמעות פסיכולוגית וגואלת, לא רק טקטית. כאשר מעבירים זאת לישראל, אלימות יכולה להיות מוצגת ככבוד, שיבה או שחרור גם כאשר הקורבנות הם אזרחים — והשאלה מה קרה בפועל נעשית חשובה פחות מן המשמעות שמוצמדת לכך. מלקולם אקס דיבר מעמדה אחרת. הוא עסק בהגנה עצמית במקום שבו הממשלה כשלה בהגנה על אמריקנים שחורים מפני אלימות גזענית. הוא לא דיבר על טבח במבלים בהופעה, חטיפת ילדים, או התייחסות לקהילות אזרחיות שלמות כנכסים צבאיים. ההעברה האנטי־ציונית שומרת את הדחיפות ומשליכה את העובדות המגבילות.

הכוח האמריקני של הנוסח מגיע ממלקולם אקס ומן ה־OAAU. נאומו מ־28 ביוני 1964 הפך אותו לזכיר: חירות, צדק ושוויון “בכל האמצעים הדרושים”. אותו נאום קשר הגנה עצמית לנסיבות שבהן הממשלה אינה מסוגלת או אינה מוכנה להגן על חיים שחורים. קו שני עובר דרך התיאוריה האנטי־קולוניאלית. פאנון טען ב״מקוללים עלי אדמות״ שאלימות יכולה להיות חלק מן התהליך שבו עמים קולוניאליים משיבים לעצמם סוכנות, וההקדמה של ז׳אן־פול סארטר נשאה את הטיעון הזה אל החיים האינטלקטואליים באירופה. כתיבה קמפוסית מאוחרת יותר ספגה את המסורת הזאת בצורה מפושטת: דה־קולוניזציה נעשתה מאבק, מאבק נעשה התנגדות, והתנגדות נעשתה קשה לשיפוט לפי גבולות רגילים.

קו שלישי הוא רטוריקה מיליטנטית פלסטינית. מסמך העקרונות והמדיניות הכלליים של חמאס מ־2017 קובע שהתנגדות לכיבוש “בכל האמצעים והשיטות” היא לגיטימית, ושמאבק מזוין עומד במרכזה. אותו מסמך דוחה הכרה בלגיטימיות של ישראל וקורא לשחרור מלא של פלסטין מן הנהר ועד הים. בהקשר הזה, “כל האמצעים” אינו קישוט מופשט — הוא יושב בתוך תוכנית שמשמרת מאבק מזוין נגד ישראל. לאחר 7 באוקטובר, הקווים האלה התכנסו. מלקולם אקס סיפק את היוקרה האנגלית. פאנון סיפק את אוצר המילים הדה־קולוניאלי. חמאס סיפק את הדוקטרינה המיליטנטית. קבוצות קמפוס תרגמו את השילוב לערכות, קריאות, כרזות ושיעורי הסברה.

הסיסמה מאשרת אלימות מראש. היא אינה מוכיחה שמתקפה מסוימת חוקית — היא עוקפת לגמרי את המבחן הזה. היא מבקשת מן הקהל לשפוט את המעשה לפי המטרה, לא לפי הקורבן. היא פועלת גם כמבחן נאמנות. מי שמסרב ל“התנגדות על כל צורותיה” יכול להיות מתויג כחלש, קולוניאלי או אדיש לסבל פלסטיני. סטודנטים יהודים חשופים במיוחד ללחץ הזה מפני שהם נדרשים שוב ושוב לגנות את ישראל בעוד שאחרים אינם נדרשים לגנות את חמאס.

לבסוף, הסיסמה הופכת את כיוון הבדיקה. אם מישהו מעלה את נובה, בארי, לקיחת בני ערובה, אלימות מינית או ירי רקטות, עצם השאלה יכולה להיות מוצגת כחוסר תום לב, והדרישה להגנה על אזרחים נעשית מכשול לשחרור. זהו התפקיד העמוק יותר: היא מאמנת מאזינים להצדיק את המתקפה הבאה לפני שהם יודעים מהי. אין לנתק את נאום ה־OAAU של מלקולם אקס מהקשרו. הנאום הזכיר חירות, צדק ושוויון בכל האמצעים הדרושים, אך אותו נאום ושפת האמנה קשרו את הטענה להגנה עצמית, זכויות חוקתיות, זכויות אדם וכישלון הממשלה להגן על אמריקנים שחורים.

ערכת יום ההתנגדות של NSJP היא הראיה החזקה ביותר לצורך לדחות את האופן שבו הביטוי הזה משמש. היא משתמשת בביטוי “בכל האמצעים הדרושים”, קוראת לסטודנטים לנרמל התנגדות, מתארת את 7 באוקטובר כניצחון היסטורי, וטוענת שמתנחלים אינם אזרחים לפי המשפט הבינלאומי. החבילה הזאת חשובה יותר מן הסיסמה לבדה. מסמך חמאס מ־2017 משתמש בביטוי “כל האמצעים והשיטות” ומציב מאבק מזוין במרכז תוכניתו. הנוסח מגיע ממסמך של חמאס עצמו.

זהו שימוש בשפת הגנה עצמית תוך השמטת המגבלה. מלקולם אקס דיבר בהקשר של הגנה עצמית שחורה מול אלימות גזענית וכישלון המדינה. שימוש אנטי־ציוני שומר את הדחיפות אך מסיר את הגבול. ההעברה הזאת משנה את הביטוי לדבר שמחברו מעולם לא אמר. הוא מתייחס למעמד אזרחי כאל דבר הנתון למיקוח.

הטענה של ערכת NSJP שמתנחלים אינם אזרחים לפי המשפט הבינלאומי אינה קישוט שולי. זהו המהלך שמקל להשליך את ההגנה על אזרחים — וברגע שהוא מתקבל, אין קהילה הבטוחה מסיווג מחדש. הוא עוקף את דיני המלחמה. טענת שחרור אינה עונה על השאלות המשפטיות. מי היה היעד? האם אזרחים הותקפו ישירות? האם נלקחו בני ערובה? האם נפגעו אנשים מוגנים? “כל אמצעי” נמנע מן השאלות האלה בכך שהוא גורם למטרה לעשות את העבודה שהראיות אינן יכולות לעשות. הוא מכין אנשים להצדיק את המתקפה הבאה. הסיסמה מסוכנת מפני שהיא פועלת מראש. היא אומרת לקהל שכל מה שיבוא אחר כך עשוי כבר להיות מוצדק, כל עוד אפשר לקרוא לו התנגדות. עד שסופרים את הגופות, פסק הדין כבר ניתן.