מהנהר עד הים

“מהנהר עד הים” היא סיסמה המתייחסת לשטח שבין נהר הירדן לים התיכון. בשימוש אנטי־ציוני היא מופיעה בדרך כלל כ“מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית”. המילים נשמעות גאוגרפיות. כוחן פוליטי. הסיסמה נותנת שם לכל המרחב שבו ישראל קיימת ומדמיינת אותו תחת סדר ריבוני אחר.

חלק מתומכי הביטוי מגדירים אותו כקריאה לשוויון זכויות, לקיום דמוקרטי משותף או לחירות משלטון ישראלי. אולם בשימוש אנטי־ציוני הביטוי עושה לעיתים יותר מזה. הוא נותן שם לעתיד שבו ריבונות יהודית נעלמת מן המפה כולה. לכן הסיסמה אינה עוסקת רק בעזה, בהתנחלויות או בגדה המערבית. בלי הסבר מגביל, היא חלה על תל אביב וחיפה לא פחות מאשר על חברון ועזה.

הבעיה מתחילה בגאוגרפיה. ישראל קיימת בתוך השטח שהקריאה מציינת. אם “פלסטין” אמורה להיות חופשית מן הנהר עד הים כתוצאה ריבונית אחת, המדינה היהודית אינה יכולה להמשיך בצורתה הנוכחית. לכן יהודים רבים שומעים את הסיסמה לא כדרישה לזכויות, אלא כדרישה להחלפה. אחרי מתקפות חמאס ב־7 באוקטובר 2023, הסיסמה נעשתה אחד הביטויים הבולטים ביותר בתרבות המחאה האנטי־ישראלית. היא הופיעה בהפגנות רחוב, במאהלי קמפוסים, בקמפיינים מקוונים ובוויכוחים ציבוריים על אנטישמיות. השימוש בה נכנס גם להליכים ממשלתיים. בנובמבר 2023 גינה בית הנבחרים של ארצות הברית את חברת הקונגרס ראשידה טליב בין היתר בעקבות השימוש וההגנה שלה על הביטוי. באפריל 2024 העביר בית הנבחרים את H. Res. 883, שקבעה שהסיסמה “מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית” היא אנטישמית ויש לגנותה.

ארגונים יהודיים התייחסו לסיסמה כשלילת זכות ההגדרה העצמית היהודית. סקר ה־American Jewish Committee משנת 2024 דיווח ש־64 אחוז מיהודי ארצות הברית ראו באמירה אנטישמית, בעוד ש־35 אחוז לא ראו בה כך. הליגה נגד השמצה מתארת את הקריאה כקריאה למדינה פלסטינית מנהר הירדן עד הים התיכון, תוצאה שתפרק את המדינה היהודית. מוסדות אחרים נקטו גישה צרה יותר. מועצת הפיקוח של מטא קבעה בספטמבר 2024 ששלושה פוסטים בפייסבוק שהשתמשו בביטוי לא הפרו את כללי מטא משום שהפוסטים הביעו סולידריות עם פלסטינים ולא קראו לאלימות, להדרה או לשבח לחמאס. ההחלטה הזאת לא הכריעה את משמעות הסיסמה. היא הראתה שאכיפת פלטפורמה ומשמעות ציבורית אינן אותה שאלה.

עד 2026 עבר הביטוי ממחלוקת מחאה אל חקיקה סטטוטורית בקווינסלנד, אוסטרליה. חוק Fighting Antisemitism and Keeping Guns out of the Hands of Terrorists and Criminals Amendment Act 2026 הכניס עבירת ביטוי אסור לקוד הפלילי של קווינסלנד. החוק נוקב ב“מהנהר עד הים” וב“גלובליזציה של האינתיפאדה” כביטויים אסורים כאשר הם נאמרים, מופצים, מתפרסמים או מוצגים בפומבי באופן שסביר שיגרום לאדם מן הציבור להרגיש מאוים, מוטרד או נפגע, בכפוף לסעיפי הצדקה סבירים המנויים בחוק. המהלך המרכזי של הסיסמה הוא דחיסה טריטוריאלית. היא מוחקת את הקו בין ישראל בתוך גבולות שביתת הנשק המוכרים בינלאומית מלפני 1967 לבין השטחים שישראל כבשה ב־1967. ברגע שהקו הזה נעלם, הדרישה כבר אינה נעצרת בסיום ממשל צבאי בגדה המערבית או בשינוי מדיניות עזה. היא מגיעה אל המדינה כולה.

דובר עשוי להתכוון למדינה דמוקרטית אחת עם שוויון זכויות. אבל גם הגרסה הזאת מבטלת ריבונות לאומית יהודית. היא מבקשת מיהודים לקבל שההגדרה העצמית הקולקטיבית שלהם היא בלתי־לגיטימית באופן ייחודי במקום היחיד שבו שוקמה אחרי מאות שנים של גלות, רדיפות ורצח עם. גם הקריאה הרכה ביותר של הסיסמה ממיסה את ישראל כמדינה יהודית. המקור המדויק של הסיסמה באנגלית שנוי במחלוקת. הדרישה הטריטוריאלית שמאחוריה אינה שנויה במחלוקת. האמנה הלאומית הפלסטינית של אש״ף משנת 1964 תיארה את פלסטין, בגבולות המנדט הבריטי, כיחידה טריטוריאלית בלתי־ניתנת לחלוקה. הלשון הזאת הופיעה לפני שישראל שלטה בגדה המערבית או בעזה. האמנה הלאומית הפלסטינית המאוחרת יותר מ־1968 דחתה את החלוקה של 1947 ואת הקמת ישראל. לכן אי אפשר להסביר את הדרישה רק כתגובה לכיבוש שלאחר 1967.

חמאס נשא את התביעה הטריטוריאלית בצורתה האסלאמיסטית. אמנתו מ־1988 אומרת שהתנועה שואפת להניף את דגל אללה מעל כל שעל של פלסטין. מסמך 2017 שלו מגדיר את פלסטין כמשתרעת מנהר הירדן במזרח ועד הים התיכון במערב, דוחה כל חלופה לשחרור המלא של פלסטין מן הנהר עד הים, וקובע שהקמת ישראל אינה יוצרת זכויות לישות הציונית. המסמך מזכיר גם מדינה פלסטינית בקווי 1967 כנוסחת קונצנזוס לאומי, אך הוא עושה זאת בלי להכיר בישראל. הקריאה האנגלית המודרנית מעניקה למקסימליזם הטריטוריאלי הישן הזה צליל ציבורי רך יותר. היא הופכת תביעה על כל המפה לביטוי שחרור קצר. זה כוחה. היא יכולה לשאת את שושלת הדחייה ובו בזמן להישמע לרבים כמו סולידריות רגילה.

תפקיד הסיסמה הוא החלפה טריטוריאלית. היא לוקחת את המפה שבין נהר הירדן לים התיכון וקוראת לה פלסטין. ישראל נעלמת מן המשפט. ההיעלמות הזאת אינה מקרית. זו העבודה שהסיסמה מבצעת.

היא פועלת גם כמבחן נאמנות. במרחבי מחאה, סירוב לקרוא אותה יכול לסמן אדם כחשוד. הביטוי ממיין בין שייכים לזרים והופך מחלוקת על גבולות והכרה למבחן ציבורי של השתייכות. התפקיד החשוב ביותר שלה הוא החלפה במשתמע. הדובר אינו צריך לומר “סוף לישראל”. המפה אומרת זאת. אם הארץ שבין הנהר לים אמורה להיות פלסטין אחת, ישראל אינה נמצאת שם עוד כמדינה יהודית. המשמעת של הסיסמה היא שהיא גורמת למסקנה הזאת להישמע כמו שחרור.

1. הביטוי לבדו אינו מוכיח את הכוונה הפרטית של כל דובר. חלק מן המשתמשים מתכוונים באמת לשוויון זכויות או לחירות פלסטינית. 2. ההקשר חשוב לצורכי דיני ביטוי ואכיפת פלטפורמות. מועצת הפיקוח של מטא התייחסה לשלושה שימושים עצמאיים כלא־מפרים לפי כללי מטא משום שהפוסטים לא כללו קריאות לאלימות, להדרה או לשבח לחמאס.

3. לכן המחלוקת הציבורית אינה אם כל אמירה היא ענישה מבחינה משפטית. השאלה החזקה יותר היא למה הסיסמה מבקשת שהמפה תהפוך. 4. התוכן המקסימליסטי של הסיסמה קודם לכיבוש של 1967. זה מחליש את הטענה שהיא רק ביטוי נגד כיבוש.

5. אם דובר מתכוון לשתי מדינות, לשוויון זכויות או להגדרה עצמית פלסטינית לצד ישראל, קיימת שפה ברורה יותר. תומכים אומרים שמשמעותה שוויון. אז הסיסמה צריכה לומר שוויון. “מהנהר עד הים” אינה נוקבת בשוויון זכויות. היא נוקבת בכל מסת היבשה שבה ישראל קיימת ואז מצמידה חירות ל“פלסטין” בלבד.

תומכים אומרים שהיא לא תמיד אנטישמית. זה יכול להיות נכון כשאלה משפטית או כשאלת אכיפת פלטפורמה. זה אינו הופך את הסיסמה לבלתי־מזיקה. ביטוי יכול לא להגיע לרף של איום עניש ועדיין לשלול הגדרה עצמית קולקטיבית יהודית. תומכים אומרים שגם ישראלים משתמשים בתביעות על כל המפה.

חלק מן השפה המקסימליסטית הישראלית ראויה לביקורת מאותה סיבה: היא מוחקת תביעות לאומיות פלסטיניות. אבל מקסימליזם אחד אינו מטהר את השני. קיומם של קיצונים ישראלים אינו הופך סיסמת החלפה אנטי־ציונית למתונה. תומכים אומרים שהביטוי קדם לחמאס. זה אינו פותר את הבעיה. זה מראה שהדחייה הטריטוריאלית עתיקה מחמאס ועתיקה מן הכיבוש של 1967. חמאס ירש וחידד תביעה שכבר הייתה קיימת בטקסטים לאומיים פלסטיניים מוקדמים יותר.