כלא פתוח

“כלא פתוח” הוא הכינוי האנטי־ציוני לרצועת עזה תחת מגבלות התנועה של ישראל ומצרים. הוא משווה את עזה לבית כלא: פלסטינים מוצגים כאסירים, ישראל כסוהר, והגבולות, המצור הימי ומגבלות המעברים כסורגים. הביטוי איננו קטגוריה משפטית. הוא אינו אומר לקורא אם סגירת גבול היא חוקית, אם מצור ימי עומד בדיני המלחמה, אם מגבלת תנועה מסוימת נחוצה מסיבות ביטחוניות, או מה חלקם של חמאס ומצרים במציאות שנוצרה. הוא מחליף ניתוח בדימוי.

תיאור רציני חייב להחזיק יותר עובדות בבת אחת. ישראל פינתה את יישוביה ואת כוחות הקרקע הקבועים שלה מעזה בשנת 2005. חמאס תפס את השלטון בכוח בשנת 2007. מאז, ישראל ומצרים הגבילו תנועה מסיבות ביטחוניות, בעוד חמאס בנה מערך רקטות, מנהרות וכוח צבאי מתוך השטח עצמו. אף אחת מן העובדות הללו אינה מבטלת את מצוקת העזתים. כולן משנות את משמעות דימוי הכלא.

הביטוי נעשה נפוץ לאחר השתלטות חמאס בשנת 2007 והחמרת ההגבלות הישראליות והמצריות. ארגוני זכויות אדם, סוכנויות או״ם, עיתונאים ופעילים השתמשו בו כדי לתאר סגירה, מחסור, אבטלה ותלות בסיוע. הביטוי מופיע בדו״חות ארגונים, בהפגנות בקמפוסים, בהצהרות כנסייתיות, בנאומים בפרלמנטים, בקמפיינים של משטים, ברשתות חברתיות ובמאמרי דעה. הוא עובד משום שהוא קצר ומוחשי. “סגר” נשמע מנהלי; “כלא פתוח” נשמע כמו פשע מוסרי ברור.

הביטוי קיבל כוח חדש לאחר 7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלי חמאס ושותפיהם רצחו כ־1,200 בני אדם בישראל וחטפו יותר מ־250 לעזה. הפעולה הצבאית הישראלית שבאה אחר כך, העקירה ההמונית והמשבר ההומניטרי החמירו את השימוש בדימוי. בעיני פעילים, המלחמה הוכיחה את טענת הכלא. בעיני מבקרים, היא גם הראתה מדוע התעלמות מחמאס מעוותת את התמונה. המשמעות המשתמעת היא שהשליטה הישראלית היא הסיבה העיקרית לסבל בעזה. מצרים נעשית משנית. חמאס נעשה משני. בחירות פוליטיות פלסטיניות, שלטון חמוש, ירי רקטות, הברחת נשק, מנהרות, לקיחת חטופים ודחיית פירוז נדחקים לשוליים.

השוואת הכלא גם מעניקה תמונת חפות. אסיר כלוא משום שמישהו חזק בחר לכלוא אותו. הדימוי אינו משאיר מקום ממשי לשאלה מה קורה כאשר הגוף השולט בתוך השטח הוא ארגון טרור חמוש שמנהל מלחמות, יורה על אזרחים ומסתתר בתוך אזורים אזרחיים. השאלה הזאת אינה היפותטית. Human Rights Watch תיעד שחמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים ירו אלפי רקטות לעבר מרכזי אוכלוסייה ישראליים. ארגונים בינלאומיים תיעדו גם הפרות של חמאס כלפי פלסטינים בעזה. כאשר הביטוי “כלא פתוח” מוחק את השלטון הפנימי הזה, הוא הופך את הפלסטינים רק לקורבנות של ישראל ולא גם לנשלטים בידי חמאס.

סוגיית הנשק אינה המצאה. ישראל יירטה את ספינת קארין A בשנת 2002 ובהמשך הצביעה על נתיבי ים ויבשה אחרים להברחת נשק. ועדת פאלמר של האו״ם בשנת 2011 קבעה שהמצור הימי על עזה היה אמצעי ביטחוני חוקי שנועד למנוע כניסת נשק בדרך הים. אפשר לחלוק על מדיניות ישראלית מסוימת; אי אפשר להתייחס לגבול עזה כאילו אין לו הקשר ביטחוני. הביטוי קדם למלחמה שלאחר 7 באוקטובר. פלדמן מראה שמשקיפים תיארו את עזה ככלא פתוח לפחות מראשית שנות האלפיים, וביתר שאת לאחר הסגר שהתהדק.

הנקודה המכרעת הגיעה לאחר ההתנתקות ב־2005 והשתלטות חמאס ב־2007. ההתנתקות הוציאה מעזה יישובים ישראליים וכוחות קרקע קבועים. חמאס ניצח בבחירות הפלסטיניות ב־2006, וב־2007 גירש בכוח את פתח מן הרצועה. לאחר מכן התקבע משטר הגבולות החדש. לאחר שחמאס תפס שליטה, ישראל ומצרים הגבילו תנועה. עדכון התנועה של OCHA מאוגוסט 2023 תיעד מעבר סחורות דרך כרם שלום וארז מצד ישראל, ותנועה דרך רפיח מצד מצרים. כלומר, עזה לא הייתה סגורה רק על ידי ישראל ולא הייתה מנותקת לגמרי מן העולם. אבל התנועה הייתה מוגבלת מאוד ותלויה באישורים, במעברים, בביטחון ובפוליטיקה.

הביטוי מפשט. הוא לוקח שטח שעוצב בידי מדיניות ישראלית, מדיניות מצרית, שלטון חמאס, מלחמות, תלות בסיוע, כישלון פלסטיני פנימי, הברחות נשק ודיפלומטיה כושלת, והופך אותו לסיפור אחד: ישראל כולאת את עזה. הוא גם מסיט תשומת לב מחמאס. לכלא אין ממשלה נבחרת, זרוע צבאית, תוכנית רקטות, מנהרות, מנגנון מודיעין, משטרה, בתי משפט או יכולת להתחיל מלחמה. לעזה תחת חמאס היו כל אלה. דימוי הכלא מוחק את היכולת הזאת.

הביטוי גם מציג ביטחון ישראלי כאכזריות. אם עזה היא כלא, אז בקרת גבולות אינה תגובה לרקטות, מנהרות, פיגועים והברחת נשק; היא סדיזם. זאת הסיבה שהביטוי מועיל כל כך לפעילות אנטי־ציונית. הוא הופך מדיניות ביטחון להוכחה לכך שריבונות יהודית היא בלתי מוסרית. 1. מצוקת עזה אמיתית. מגבלות תנועה, עוני, אבטלה, מחסור בחשמל, נזקי מלחמה, עקירה ותלות בסיוע הם עובדות. ביקורת על הביטוי אינה הכחשה של המצוקה הזאת.

2. הביקורת החזקה ביותר על הביטוי אינה שלעזה לא היו מגבלות. היו לה בבירור. הביקורת החזקה היא שהביטוי מציג מערכת מורכבת כאילו הייתה בית כלא חד־צדדי שמפעיל רק סוהר אחד. 3. יש להשתמש בדו״ח פאלמר בזהירות. הוא קבע שהמצור הימי היה חוקי כאמצעי ביטחוני. הוא לא הכריע את כל השאלות על סגרים יבשתיים, מדיניות הומניטרית או כל פעולה ישראלית בעזה.

4. עדכון התנועה של OCHA מאוגוסט 2023 שימושי משום שהוא מראה הן נתיבים ישראליים והן נתיבים מצריים לסחורות לפני המלחמה הנוכחית. הוא מסבך את הסיפור הפשוט של “כלא” הנשלט רק מצד אחד. 5. תפקידה של מצרים חשוב. HRW תיעד הריסות רחבות היקף ברפיח המצרית וציין שמצרים הגבילה מאוד את תנועת הפלסטינים דרך רפיח. התעלמות ממצרים היא חלק מן הפוליטיקה של הביטוי.

הוא הופך סכסוך גבולות קשה לסיפור עם נבל אחד. ישראל הטילה מגבלות חמורות על עזה. גם מצרים שלטה בצד רפיח. חמאס שלט בתוך עזה מאז 2007. כל תיאור שמוחק שניים משלושת הגורמים הללו אינו ניתוח; הוא סיסמה.

הוא מוציא את חמאס מן החדר. כלא אינו מנהל את עצמו. עזה תחת חמאס כן נוהלה. חמאס הפעיל משרדים, משטרה, בתי משפט, מיסים, תקשורת, מנהרות, נשק ומלחמה. הדימוי מסתיר את המציאות הזאת.

הוא מתייחס לביטחון כאל אכזריות. הבקרות הישראליות לא הופיעו משום מקום. הן באו אחרי פיגועי התאבדות, רקטות, ניסיונות הברחת נשק, השתלטות חמאס ומלחמות חוזרות. אפשר לבקר את היקף ההגבלות בלי להעמיד פנים שההקשר הביטחוני אינו קיים. הוא משתמש בסבל פלסטיני כדי לתקוף ריבונות יהודית. בשימוש רך יותר, “כלא פתוח” מבקר את מגבלות עזה. בשימוש אנטי־ציוני קשה יותר, הוא נעשה הוכחה שישראל עצמה היא פרויקט של כליאה, ולכן שאין לה זכות נורמלית להגן על גבולותיה.