פינקוושינג

פינקוושינג, בפעילות להט״בית אנטי־ישראלית, הוא הטענה שישראל משתמשת ברקורד שלה בזכויות להט״ב כדי להסיח את הדעת מן היחס שלה לפלסטינים. המילה אומרת שהליברליות הישראלית אינה הישג מוסרי אלא כיסוי יחסי־ציבור. כאשר המונח מוחל על ישראל, הוא משנה צורה. הוא בדרך כלל אינו מכחיש שלישראל יש הגנות להט״ב משמעותיות. בישראל יש חיי להט״ב גלויים, מצעדי גאווה, ארגוני זכויות, שירות צבאי פתוח יחסית, הכרה מסוימת במשפחות חד־מיניות ומעמד ציבורי שאינו קיים ברוב האזור. הטענה היא דווקא שהעובדות הללו חשודות משום שהן מועילות לישראל.

זהו גרעין המונח. אילו ישראל הייתה פוגעת בלהט״בים, אנטי־ציונים היו מצטטים זאת כהוכחה לאכזריותה. כאשר ישראל מגינה על להט״בים, ההגנה עצמה מתוארת כהונאה. כך כל ראיה מובילה לאותה מסקנה: ישראל אשמה. השימוש הישראלי במונח פינקוושינג התפרסם במיוחד אחרי מאמר הדעה של שרה שולמן בניו יורק טיימס בשנת 2011, “Israel and Pinkwashing”. שולמן טענה שישראל מקדמת את תל אביב ואת זכויות הלהט״ב כדי להסיט תשומת לב מן הכיבוש. המאמר העניק למונח במה רחבה ושפה קלה להפצה.

כיום משתמשים במילה נגד שגרירויות ישראל, ארגוני להט״ב ישראליים, אירועי גאווה בישראל, ארגונים יהודיים להט״ביים, תוכניות חילופי תרבות, פסטיבלי קולנוע, סיורי לימוד וכל מוסד קווירי שמסרב להוציא את ישראל מחוץ לגדר. התקופה שלאחר 7 באוקטובר הפכה את הלחץ לגלוי יותר. ILGA World השעתה את האגודה, ארגון זכויות הלהט״ב המרכזי בישראל, ולאחר מכן הודיעה שתל אביב לא תארח את הכנס העולמי שלה. באיטליה, Rome Pride דרש מקשת איטליה — ארגון יהודי להט״בי — להצהיר הצהרה פוליטית על ישראל כתנאי להשתתפות. הדוגמאות הללו חשובות משום שהיעד כבר אינו רק ממשלת ישראל. שפת הפינקוושינג יכולה לעבור מביקורת על קמפיין תיירות ישראלי אל דרישה מיהודים להט״בים, ישראלים להט״בים ובני בריתם להוכיח שהם אינם מטהרים את ישראל בעצם נוכחותם.

המשמעות המשתמעת היא שהתקדמות להט״בית ישראלית אינה רשאית להיחשב בדרך הרגילה. היא מוצגת ככיסוי, שוחד או הסחת דעת. במקום לשאול מה ישראל עושה נכון ומה היא עושה לא נכון, המונח מניח מראש שהטוב עצמו משמש להסתרת הרע. המונח גם משנה את הנטל המוטל על יהודים וישראלים להט״בים. הם מתבקשים להיכנס למרחבים קוויריים לא רק כהומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסים או קווירים, אלא כנאשמים פוליטיים. ההשתייכות שלהם מותנית בגינוי ישראל.

המונח גם מרתיע תשומת לב רצינית לחיי להט״ב פלסטיניים תחת שלטון פלסטיני. בשנת 2019 הודיעה משטרת הרשות הפלסטינית על איסור פעילות של alQaws, ארגון פלסטיני קווירי, ולאחר ביקורת נסוגה לכאורה מן האיסור. בעזה, תחת חמאס, להט״בים מתמודדים עם סכנות חמורות אף יותר. שפת הפינקוושינג לעיתים מסיטה את המבט מן המציאות הזאת משום שהיא מסבכת את החלוקה הפשוטה לטוב ורע. שום דבר מזה אינו פוטר את ישראל מחובותיה כלפי פלסטינים. המשמעות היא שסולידריות קווירית שמסרבת לראות גם את ההבדלים באזור וגם את חולשות החברה הפלסטינית אינה סולידריות רצינית. היא פוליטיקה של חרם.

קו המוצא הראשון בא מביקורת על סרטים ורודים של סרטן השד ומן הארגון Breast Cancer Action. השימוש המקורי תקף חברות שעטפו את עצמן בדימויי מודעות ורודים בזמן שמוצריהן או התנהלותן פגעו בבריאות נשים. השימוש הספציפי לישראל הופיע סביב 2010 בפעילות קווירית אנטי־ישראלית. חוקרים ופעילים קושרים את המונח לקבוצות כמו Queers Undermining Israeli Terrorism ולקמפיינים נגד Brand Israel, שנועדו להתנגד להצגת ישראל כמדינה ליברלית ומודרנית. קו שני הגיע מעבודתה של ג׳סביר פואר על הומונציונליזם. בספר Terrorist Assemblages טענה פואר שמדינות מסוימות משלבות סובייקטים הומואים מסוימים בתוך הלאום ובמקביל מציירות מוסלמים וגופים לא־מערביים כחריגים או מסוכנים.

הנתיב האקדמי הזה העניק למונח יוקרה. קמפיינים של BDS העניקו לו שיטה. עימותי גאווה העניקו לו נראות. אחרי 7 באוקטובר הוא נעשה כלי לסימון מוסדות יהודיים ולהט״ביים כחשודים אלא אם אימצו קו אנטי־ישראלי. פינקוושינג מאפשר לפעילים להתייחס לזכויות להט״ב ישראליות כראיה שאסור להשתמש בה. הוא אינו אומר “לישראל אין זכויות להט״ב.” הוא אומר: גם כאשר יש זכויות כאלה, הן משמשות להסתיר פשע עמוק יותר.

הוא גם מונע השוואה. יחסי מין חד־מיניים, ארגון להט״בי, מצעדי גאווה, מקלט, הכרה משפחתית וביטחון ציבורי נראים אחרת מאוד בישראל, ברשות הפלסטינית, בעזה, בירדן, במצרים, באיראן, בעיראק ובמדינות רבות אחרות. המונח דוחף את ההבדלים הללו הצידה. המונח גם ממשמע מוסדות להט״ביים. קבוצות גאווה, מרחבי אמנות, אוניברסיטאות, איגודים וארגונים לא־ממשלתיים יכולים להילחץ להחרים ישראלים או יהודים, לא משום שפגעו במישהו באותו מרחב, אלא משום שהכללתם מתוארת כפינקוושינג.

1. פינקוושינג אינו תמיד טענה ריקה. מדינות משתמשות במיתוג. ישראל קידמה את תל אביב, תיירות וזכויות להט״ב כחלק מדימוי בינלאומי. ביקורת על מיתוג מדינתי היא לגיטימית.

2. הבעיה המרכזית היא הלולאה הסגורה. אם לישראל אין זכויות להט״ב, החסר משמש נגדה. אם לישראל יש זכויות להט״ב, הזכויות משמשות נגדה. כך המונח מפסיק להיות ניתוח והופך למנגנון שמבטיח מראש את המסקנה.

3. יש לתאר את הרקורד הישראלי בדיוק. נישואים חד־מיניים אינם נערכים בישראל משום שלישראל אין נישואים אזרחיים, אך נישואים חד־מיניים שנערכו בחו״ל נרשמים. יש הכרה מסוימת בהורות ובזכויות משפחה, ויש עדיין מחלוקות וחסרים. 4. את דוגמת alQaws יש לשמור מדויקת. משטרת הרשות הפלסטינית הודיעה על איסור בשנת 2019; לאחר תגובה ציבורית נטען כי האיסור בוטל. עצם האירוע עדיין מראה את הסיכון לפעילות להט״בית פלסטינית.

5. גם את מקרה ILGA World יש לשמור מדויק. האגודה הושעתה באוקטובר 2024. ILGA World הודיעה אחר כך שתל אביב לא תארח את הכנס העולמי שלה. המחלוקת מראה כיצד שפת חרם עוברת אל ארגון זכויות להט״ב ישראלי.

6. מקרה Rome Pride / Keshet Italia שימושי משום שהוא מראה את הדרישה עוברת אל ארגון יהודי להט״בי מחוץ לישראל. זו כבר אינה ביקורת על ממשלת ישראל; זו מבחן פוליטי ליהודים קווירים בתפוצות. הוא הופך זכויות אמיתיות לראיה להונאה. מבקר הוגן יכול לומר שישראל מקדמת זכויות להט״ב באופן סלקטיבי. מבקר הוגן יכול גם לומר שלישראל יש בעיות לא פתורות. אבל כאשר כל התקדמות מוסברת כהסחה, המונח מפסיק לבדוק עובדות ומתחיל לנטרל אותן.

הוא נוטש להט״בים פלסטינים כאשר סבלם מסבך את הסיסמה. להט״בים פלסטינים מתמודדים עם סכנות ממשפחות, ארגונים חמושים, משטרה, עוינות חברתית ושליטים שאינם מגינים עליהם כראוי. פוליטיקה קווירית שמסרבת לדבר על זה כדי לשמור על נרטיב אנטי־ישראלי אינה מגינה עליהם. הוא הופך השתייכות יהודית קווירית למותנית. תנועת גאווה שמרחיקה קבוצות להט״ביות יהודיות אלא אם הן עוברות מבחן ישראלי עזבה את עקרון ההכלה. השאלה כבר אינה בטיחות קווירית. השאלה היא האם יהודים רשאים להשתייך בלי להוקיע את ישראל תחילה.